ישראל נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בפני בקשה לביטול החלטה מיום 24.5.10 למינוי מומחה מטעם בית המשפט. נטען, שעצם חבותה של הנתבעת במחלוקת, שאין חולק שמדובר בתאונת עבודה ויש לתובע אפשרות לפנות בתביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) ולברר את מצבו הרפואי שם – חינם. נטען שבנסיבות כאלה אין להכביר בהוצאות הנתבעת ע"י מינוי מומחה מטעם בית המשפט.

גם כשאירוע הוא תאונת עבודה, זכותו של התובע להקדים ולהגיש תביעתו לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: חוק פלת"ד) לתביעתו למל"ל. ממילא, זכותו שמצבו הרפואי יקבע ע"י מומחה של בית המשפט בטרם תקבע לו "נכות עפ"י דין" במל"ל. אין זה מתפקידו של בית המשפט לערוך את חישובי האינטרס של הצדדים אשר מחליטים אילו זכויות לממש ולפי איזה סדר.

לשיטתה של הנתבעת, יכול התובע להשיג תוצאה זהה – קביעת מצבו הרפואי – הן באמצעות מינוי מומחה והן באמצעות המל"ל. חובתו של התובע לממש את זכויותיו באופן שאינו גורם חסרון כיס שלא לצורך לנתבעת. כיוון שכך אין להניח לו להעצים את הוצאותיה שלא לצורך ע"י בחירה במינוי מומחה מטעם בית המשפט. אך האם אמנם מדובר בחלופה "זהה"?

בהליך קביעת הנכות ע"י ועדה רפואית של המל"ל יש לתובע יתרון ברור. קל יותר להביא שם לבירור טענות בדבר נכויות רבות ושונות בלי צורך לעמוד בדרישות סף (הקיימות, כמובן, בהליך לפי חוק פלת"ד) וכמובן, שיש לו זכות ערעור על קביעות הועדה הרפואית. אלא, שלתוצרי עבודת ועדות רפואיות של מל"ל חסרונות מובנים: הם מותאמים לצרכי המל"ל ואין חפיפה מלאה בין צרכים אלה לבין צרכי התביעה המתנהלת בבית-המשפט לפי חוק פלת"ד. קביעות הועדה הרפואית ניתנות בצורה המאפיינת "דו שיח בין רופאים". לא פעם, כאשר עומד בית המשפט בפני קביעות של ועדה רפואית כזו, אינו יכול להפיק ממנה את המענה לשאלות החיוניות להכרעתו ולעתים לא נדירות מדובר בשאלות הבסיסיות ביותר, דהיינו פענוח הקביעות והממצאים ותרגום השפה הרפואית לשפה מדוברת.

בהליך לפי חוק פלת"ד, על התובע לעמוד בתנאי סף כדי שבית המשפט ימנה מומחה מטעמו. הפניה למומחה כרוכה גם היא בסיכון, שהרי על קביעותיו לא ניתן לערער. לעומת זאת, חוות-דעתו מותאמת בדיוק לצרכי ההליך: מומחה של בית משפט יכול להדרש להשיב על שאלות קונקרטיות הנחוצות להכרעת בית המשפט, ניתן להפנות אליו שאלות הבהרה וניתן לזמנו לחקירה נגדית.

לאור זאת, ברור שלא מדובר, כפי שמציגה זאת הנתבעת, בשתי חלופות זהות, שאחת יקרה והאחרת ניתנת בחינם. מדובר בשתי חלופות שונות, שלכל אחת מהן חסרונות ויתרונות והדין הרשה לתובע לבחור באילו מהן הוא חפץ. לא מצאתי לנכון ליצור לחץ כלכלי עקיף על התובע, על מנת ש"יעדיף" דווקא חלופה מסויימת.

טיעון נוסף של הנתבעת מחייב התייחסות: העובדה שהחבות בתביעה שנויה במחלוקת אינה סיבה לעכב מינוי מומחה של בית המשפט. לא מצאתי שבחוק פלת"ד רמז לחובה לפצל את הדיון כך ששאלת החבות תתברר בנפרד משאלת הנזק או לכך שמומחה ימונה רק לאחר שתוכרע שאלת חבותה של הנתבעת.

לאור זאת נדחית הבקשה. הצדדים יפעלו בהקדם לפי ההחלטה המקורית (מיום 24.5.10) שנותרת ללא שינוי.

ניתנה היום, י"ב תמוז תש"ע, 24 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: